עדכונים לגבי הסמינר – שקורה!

למרות פיקפוקים כאלו ואחרים שאפשר להשוותם להצתות ביערות הכרמל – הסמינר קורה!

נכון, לא קבלנו את כל מה שרצינו ולא כולם יגיעו ליום הראשון של הסמינר.

ההודיות בסיום קורס הוד שיהיה חלק מתוכן הסמינר בשישי בוהריים. תכינו שלט ותביאו בפלות.

אנחנו כרגע עוד עובדים על זה! אבל…

גל לא יכולה לצאת לסמינר מפאת סד”ק.

איתי לא יכול לצאת כי הוא בחובלים והיציאות שלו שונות.

וזהו.

חוץ מזה! יש סמינר!

אנחנו נהיה חייבים בשלב מסויים לדבר על היחסים ביננו, חברים.

כי אנחנו מצפים לקבל יותר דברים בסגנון “הי יש לי אחלה רעיון לסמינר” מאשר להניע אותכם בכוח, ולהלהיב אותכם סטייל חניכים ליוסי יפה. מה? גם עובדים וגם משלמים על זה??, אני מתלוצץ קלות כמובן, אוהבים אותכם ויודעים שאתם עמוק בתוך הביצה הירוקה.

אבל הלו!

אתם המון נפשות וזה סמינר שלכם. אני וגלית הכנו כמה יחידות מעשירות ונחמדות. אבל צריך לסגור מקום באזור מסמיה.

צריך להכין תפריט!!!!!! אוכל!!!! אחרת אני ידפיס איזה תפריט של טיול חנוכה 84′ על בסיס לוף. יסדר את הכמויות ויגיש לאלי מי.צ ואל תתלוננו אם החמוצים במלח ולא בחומץ (או הפוך – אני יעשה דווקא בכל מיקרה).  אתם לא באמת רוצים לאכול בסמינר אוכל צבא, נכון?

חוץ מזה, בוטן, ליהי, (ועוד מישהו, מצטער אם אני לא זוכר) הכינו יחידות וזה מעולה!!!! כבוד למגדר!!!! יש עוד זמן ליחידות!!! ואני בטוח שיש לאנשים בטן מלאה בדברים שהם היו רוצים שיקרו בסמינר!

הייתי בהשבעה של בוטן וקצת יצאתי על הבנות ושחר שביקרו. מתנצל, זה באמת לא אישי.  אבל חשוב לנו שתקחו חלק פעיל בסמינר, ובטח שאין שום סיבה שבנאדם שהמוטו שלו לגבי מנהלות הוא “ניהול עצמי” (מה שאומר שאני לא עושה כלום) יכין לכם תפריט וימצא לכם מקום לסמינר… דחילק. מה גם שאני כבר באמת זקן בשביל זה, תרוויחו את הפז”מ שלי במקומות אחרים בבקשה…

טוב!

הסמינר הזה הוא הנקודה הראשונה הפורמלית, שיש לכם מאז השל”ת לשבת ולדבר “גרעינית”.  אחרי הרבה זמן בצבא, אני בטוח שעולות שאלות כמו, אוקי – היה תיאום ציפיות, איפה הוא עכשיו. מה קורה איתי כ”חלק מגרעין”. איך זה משפיע, מה הקשר בין האנשים. מה אפשר או צריך לשפר. ואיזה כיף זה יהיה לפגוש את כולם (כמעט) שוב ביחד.

שימו את המאג בצד, תרעילו את עצמכם על הסמינר!! אנחנו זמינים, בכל שעה, כולל סמס דיסקרטי מתחת לשקש אחרי הסעפש, לעזור לכם להגשים את שאיפותכם הסמינריות!

יהיה מגניב, כבר מגניב.

אנחנו מתרגשים לפגוש את כולכם. ויש חוויות מנפאל ויש חוויות מהצבא. בקיצור, מעניין.

דברו איתנו! בקשה אישית! שכל פזורה צהלית תרים אלינו טלפון להתעדכן ולעדכן!

כפרות

מיקי וגלית

מהמוח לדף ובחזרה- מסעות המוח המבולבל מאת אמוץ הררי

שלום לכל בני ובנות גרעין “אשריך”, מדריכי גרעין וקוראים יקרים,

מה שלומכם בימים אלו ? איך המערכת הצבאית משפיעה עליכם בימים אלו ? איך החיים המצומצמים בסופש”ים ובכלל- מה הולך ? (כמו שציטט הרבי עמנואל הגדול)

 

לאחר התבשלות של חודשיים- שמזכירה התבשלות של סיר חמין על פלטה של שבת, החלטתי גם אני לכתוב את אשר על ליבי ואשר על מוחי….

 

אני אתחיל בלנסות ולספר ולסכם את מ שעובר על בני הגרעין בגדוד (ומי שיקפוץ ויגיד שאנחנו עוד לא בגדוד יכול לקפוץ לי !)

לפני יומיים חגגנו שלושה חודשים של טירונות.

אנחנו עדיין רצים ומתזזים על מעט שטויות כמו ח’ מסודרת וכד’.. אבל כבר מתחילים להתעסק בדברים אמיתיים יותר ובנשקים קצת יותר מגניבים- עיינו ערך עומרי- מטול רימונים, רצבי- קלע עם כוונות מדהימות ורוני ויינר- עם הנגב הרצחני. מרימים פצועים, מסתווים בשטח, עושים בוחן מסלול מפתחים שרירים ושיזוף שרק מחכים לבחורה שתקפוץ על ההזדמנות, תופסים מקום נכבד ומוביל בפלוגה, מדברים ומסמנים בדרך צבאית, ובעוד שבועיים ב”ה מתחילים גם אימון מתקדם ובקרוב כבר מסע כומתה.

 

בין לבין מדברים מעט על הגרעין ומנסים להבין מה קורה בעולם החיצון- מה זה אופקים ? מה הקשר לבאר יעקב ולחוג ראפ ששחר מעביר עם “קאשי”, מה עם החתלתולה בקרקל, איך בגדוד 50 האמיתי ובמחווה אלון vs   חוות השומר…

 

אני למען האמת לא מפסיק לחשוב כל הזמן על עתיד הגרעין…

איך כל הדבר הזה עובד במערכת הצבאית המטורפת והמפוצלת הזו ?!

בקרוב מגיע סמינר שלפתע נראה לי כל כך תלוש ולא קשור למציאות (ולא בכוונה להעליב…), איך פתאום מתחילים לדבר על דברים שברומו של עולם או ברומה של קבוצה כשאני לא דיברתי עם מספר לא מבוטל של חברי הגרעין שלי, איך אני מתחיל להסביר את מה שעובר עלי ואת זה שאני לא מצליח לנתק את המחשבה על קורס מכ”ים ועל איך אני אהיה בתור מפקד…

איך בעצם אנחנו מצפים פתאום להרגיש את החיבור בסמינר אחד שברוך השם וברוך אייל שיצר לנו אותו בלו”ז, אחרי שחלקנו לא מצליחים למצוא את הזמן, ולהגיע במוצאי שבת להיפגש בפינה במרכז או משהו במרכז.

על מה בעצם כל הגרעין הזה בנוי בפרק הצבאי ? על סמינר ?!

לא נראה לי…

 

ואני אנסה להסביר..

אני בן אדם שקשה לו לוותר על דברים שהוא אוהב ושינויים מאוד מפחידים אותו, אבל בכל זאת אני חושב על אחוז-  כי מצד שני אני בן אדם שקשה לו לחיות עם תחושה שהוא מוותר על משהו שהוא חלם עליו ורצה בו (וכן… תמיד רציתי להיות מפקד ואפילו קצין).

כל ההתלבטות הזאת שתוקפת אותי בערך מתקופת השל”ת ועד עכשיו, משנה אצלי כל שני וחמישי- יום אחד אני רואה את עצמי כקצין בגדוד 50 ומדמיין את עצמי מעביר שיחת מחלקה ויום אחרי זה אני חושב על השירות עם הבנים בגדוד באיזה חור באזור חברון או על פעילות שיא במועצה האזורית “אשכים”…

אני חייב להגיד שאני עדיין לא מסוגל להחליט ורובכם (כמוני) גם תגידו שיש עוד הרבה זמן- אבל למה לא להתחיל לחשוב ?

למה בעצם לא לנסות כבר עכשיו לחיות כאילו כל יום הוא יומך האחרון בגרעין וכל סופ”ש הוא סופ”ש בו אתה צריך לחוות עולם ומלואו יחד עם אנשים מהגרעין.. ובאיזה צורה שלא תהיה- טלפונית, אינטרנטית, מפגש פנים אל פנים או רוחנית.

בסיכומו של דבר- כל ההתלבטות הזו והכבשן שרץ אצלי במוח מובילים אותי להטיל הרבה ספק במהות הגרעין ובצורה בה הוא בא לידי ביטוי בפרק הצבאי וכמו כן גם לנסות להספיק לחוות ממנו כמה שיותר: אני שואל שאלות, מתקשר, בודק, פוגש וכו’…

אני לא בא להטיף מוסר ולהגיד נו נו נו לכל מי שלא פועל כמוני, אני לא בא לבשר בשורות ולהגיד לכל העולם שהוא טועה !

אני פשוט רציתי לכתוב הכל על דף…. להגיד לכם שאני מתגעגע, ושאני שואל המון שאלות… (שאני בטח אשאל ואעלה בסמינר הקרוב)

 

ועד שנפגש- תתלבטו…..

 

שבת שלום !

אשריכם… אוהב את כולכם,

אמוץ.

יחידות יחידות…

שבת שלום לכולכם

בוא ננסה לעשות פה קצת סדר ביחידות ובמי שמעביר אותן.

עד כה ידוע לנו ש

עדן מעבירה ערב חברתי

אמיר את סבב מה נשמע

אופיר-

יותם יחידה על צדק (אבל זה עוד לא סגור) + יחידה חברתית

בוטן  וליהי

קבלת שבת של סהר

אם שכחתי אני מתנצלת.

תכתבו כאן קצת פירוט או לפחות כותרת של היחידה שלכם.

תהיו בקשר.

ליהי- רשימת הציוד מעודכנת? לסגור כמה שיותר מהר ולדבר עם שחר היטר.

אני מסתמכת על זה שרובכם נכנסים לכאן ומתעדכנים. אני מקווה שזה נכון.

איזה כיף! ממש מחכים לראות אותכם..

סמינר In-Da-army-now מספר 1 קרב ובא!

בליפ בליפ…בליפבליפפ

ערב טוב לכולם. מה נשמע?

רשמו ביומנכם! 9 עד 11 ליולי! שזה עוד…4 שבועות בלבד- יהיה לנו סמינר גרעין אין-דה-ארמי-נאו —ואוווו או ווואוו— ווויר אין-דה ארמי… נאו. ראשון!

מה צריך לקרות עד אז :

1. לא לחטוף שבתות. לא לעלות למשפט, לא לעשות משהו שיסקל את היציאה שלכם לסמינר.

2. להכין את אמא ואבא ואת החברים בבית. בסופ”ש הזה – סמינר.

3. נוכחות חובה.מתחילת הסמינר עד סופו. זה סמינר גרעין ראשון בצבא, אם תרצו נדבר בו על איך עושים דברים בהמשך. זו דעתנו.

 

בקרוב תתחיל פה התכתבות לגבי תוכן הסמינר שאמור למתוח את שרירי המוח ולהרחיב את שרירי הלב – הא, אילו פיוטים סטייל טירונות סטייל פרוקטופלזמה (דברי מ.א).

הסמינר יורכב מתוכן שאנחנו נביא ותוכן שאתם תביאו. יהיה בו זמן קבוצה ניכר.

זה הזמן גם להציע שכלולים קולינריים ואיכותיים. שנ”צ כן או לא, ג’חנון כו או לא. ועוד…. כן או לא.

מי לוקח על עצמו :

1. למצוא מקום

2. לטפל בקולינרייה (שזה שם אייכותי יותר לאקונומיה, שתכלס, לא משביע רצון כלל)

אוקייייייי

יאללה לעבודה.

מתגעגעים

מיקי וגלית

קצת תמונות מהצבא….

לכל הבנים הלוחמים!

נכון שיש בכל מסע מצלמה, וחשבתם לפעמים איך אפשר לראות את התמונות???

אז לכבוד הסופ”ש יש לקט קטן בזכות המדסניקית הכי שפיצית בצה”ל…

יש תמונות גם של המפל”ג שווה צפיה….

שבת שלום דרור (:

http://www.showme.co.il/gallery.asp?u=limor1501&album=9092208&p=0

“הכל זורם” בפילוסופיה היוונית

אהלן חבר’ה

לפני כשבועיים  סיפרתי למיקי על איזה ספר שאני קוראת “מורה דרך בפילוסופיה היוונית” יענו- מי אמר מה ומי סתר אותו.

כידוע הפילוסופים הראשונים היו מדענים שכפרו בכל מיני הנחות שהניחו בני האדם שהן מובן מאליו (איך נוצר כדור הארץ, ממה עשוי החומר)

יותר נכון – הם בעצם היו הראשונים שאשכרה התחילו לתהות בעניין.

ולמה אני מספרת לכם את זה?

שימו לב-

הראשון שמו תליס ישב וחשב וחשב וחשב וחשב וחשב ובסוף הוא נשאר עם הפיג’מה והגיע למסקנה המדהימה ש (תופים…)

“הכל מים”

איזו תדהמה מיוון. אך מיד קם גאון אחר  (גם שם שמסתיים ב- ס’) ואמר שהכל עשוי מחומר אחד אבל הוא לא מים הוא אוויר..

וככה הגאונים קמים אחד אחרי השני ומצהירים ש- ” הכל אוויר, הכל אש, הכל חומר אחד בלתי תלוי (או משהו כזה)”

עד שבא יקיר גרעין אשריך ומורה ורבה של בוטן – הירקליטוס שמו שישב על גדת הנהר ואמר

“הכל זורם”!

ואז נזכרתי בכם. וסיפרתי למיקי שהפציר בי לספר לכם

ואני אפציר בכל לשמור על קשר

גלית

סיכום חודש ראשון.

ועכשיו, חודש אחרי ההתחלה (למעשה חודש ויום, אבל בואו לא נהיה קטנוניים), הגיע הזמן קצת להגיד יותר מ”כיף לי”.

מממ.. רציתי דיי מזמן לכתוב כאן פוסט כזה נחמד ויפה ונגיש לכולם.

לא במחברת (שאצלי מהמפגש גרעין האחרון ואנלא מוצאת את עצמי כותבת בה), לא משארה מכתב בב”ש (כיוון שגדוד חפשנים לא מגיעים לשם בכל מקרה), ובטח לא בקבוצה בפייסבוק(לא לכפח את החזקים בינינו שלא נפלו).

אז מה בעצם קורה?

התחלתי טירונות.. אמיתית שכזאת. יש לי את המפקד הזכר היחיד בכל הפלוגה, המפקד עוז ממושב נוה ירק (משם באה אורוזנבך).

יש לו כוונות טובות, ושם זה נגמר למעשה. הוא דיי למל”מ. ומפחד רצח מדיבורים מה שקצת הורס בינינו את הדינמיקה.

לפחות יש לי עוד 2 מפקדות שפיציות רצח, מפקדת סמל תותחית-על!, ומפקדת מחלקה גם כן.

אני נמצאת במחלקה 2, כיתה ג’, אנחנו המחלקה הצהובה בפלוגה, ואני אצטט בגאווה את המפקדת הסמל כיתה 2ג’ “הכיתה שמובילה את המחלקה הזאת”.

וזה קצת מבחינת מבנה וכו’.

 

ועכשיו לפינת הוואס”חים:

אני מוכשרת 03, זה אומר שזרקתי רימון.

הנשק שלי מאופס… והמידע עליו לא רלונטי.. למרות שהנתונים אחלה, אני לא אוהבת נשק.

עד לא מזמן היה לי עיגול משנה צבעים בשקע הכתף ממכות “וואס”ח”

בעוד על פאק בכוננות משאירים שעות, אותי הריצו.

עשו לי שלט ליומולדת על מטרת דמות (היינו בדיוק בשטח), המפקדת הסמל התחילה לצעוק על חברה שהלכה לתלות אותו וכשבאה לטרטר אותה וזה… אז החברה אמרה “אבל המפקדת הסמל, לבוטן יש יומולדת”

אז המפקדת הסמל אמרה “בסדר” ושחררה אותה לדרכה.

לקחו אותי כ נציגת מחלקה לשיחת חתך. שזה שיחה עם סמג”ד הבא”ח… 

יום רביעי היתה הפעם הראשונה שהורידו אותי לפקלים באמצע ח’ (כשלא מדובר על עונשים קולקטיבים)

יש לי כבר פק”ל.. הוא נקרא נופר.

עוד לא היו לי ב’ או כל הטבות כאלו ואחרות.. עדיין לא התלוננתי על שטויות שכאלו, ואני עדיין זורמת עם הדברים. מושכים כמה שיותר..

באופן כללי.. הסגל זורם איתי רצח.

 

אז מה קורה איתי בעצם?. אני נמצאת בכיתה תותחית-על. יש לי 2 בדואים בכיתה! וזה הכי צחוקים איתם בעולם. גם במחלקה כיף לי, מבחינה חברתית, ומשימתית. באמת תותחים.

רעיונית? הבנות שאיתי באמת אחלה. באופן כללי בפלוגה בכלל.. יש לי הרבה שיש לי איתן שיח. מבחינת בניגות אני לא אשלב כאן ואזכיר אחרכך.

הבנים יש ויש. מאוד בולט ההתעסקות בכיזוז הכוח. זאת אומרת להביא למקום מרכזי את הרצונות של כולנו (ביעבד, כה? לא באמת מדברים על כאלו דברים), המוטיבציה של חלקינו בחוסרם של אחרים.

אחד הדברים הכי בולטים במחלקה שלי זה המעבר לשלב השני. עכשיו שבנינו את הגיבוש הזה סביבינו, והלמדנו את הכוח של האחד בתוך הקב’ והכוח של הקב’ על האחד, רואים שאנחנו למעשה לומדים עכשיו איך להשתמש נכון בכוח שלנו.

אבל בכל מה שקורה בהסתכלות על העתיד, קצת קשה לשלב את המקום שאני נמצאת בו כרגע עם הבסיס שבניתי מקודם. כרגע דיי מרגיש שהמקום של עכשיו דיי מפרק את הבסיס ובונה בו דברים אחרים.

אני לא מרגישה במסלול נח”ל.

וזה בהיבט להכל.

איתי ספציפית במחלקה יש את גרעין קצ”ב ואחד ממהפך (שהוא באמת כלי עולם).

באופן כללי בפלוגה דיי בטוחים שאני בכלל מגרעין נאה ולא מבינים איך יצא שהם כולם ביחד במחלקה ואני במחלקה אחרת.

מעבר לזה, יוצא לי הרבה לדבר עם הבניגות שאיתי.

וכולנו למעשה, דיי מרגישים שפשוט זרקו את כולנו לתוך הדבר הזה, ואת כל הקשר למסלול הנח”ל נחווה למעשה עוד שנה ו-5 כשנצא לפרק משימה.

ולמגרעות שיוצאות מזה…

השבוע התחילו לדבר איתנו על הקצאות. נהגים מבצעיים וחובשים והיו שמועות למפקדי חוליה.

כששאלתי את אחת המכיות (כמובן שלא את המפקד שלי, כי הוא בכל מקרה לא ידע), היא אמרה שממש לא מפקדי חוליה, אבל מתחילים לסמן ילדי כוכבית.

מהם ילדי הכוכבית? אלו החיילים שמסמנים מראש לפיקוד, והלאה. דחיפה למפקדי חוליה, שאיפה להקצאה ראשונה למ”כים, ולאחר מכן, לדחוף לקצונה.

מה הקשר אלי בכל העניין?

כל העניין של החפ”ש זה סבבה והכל… אבל אני רוצה עוד.

אני לרגע לא יוצאת בהכרזת אחוז, חלילה, או משהו. אבל אני רוצה להתחיל לעלות במדרגות.

אני לא יודעת אם הפק”ל שאני רוצה הוא מפקדת חוליה, אבל אני רוצה את האופציה הזאת לפחות.

(הייתי רוצה גם את הקלעית, אבל יש מקבצים הרבה יותר טובים משלי, אז אני לא לחוצה על זה :)

מעבר לזה. אני יודעת גם שמגיע לי. אני באמת בטוחה בזה שמגיע לי. ויותר מזה. מגיע לי להיות ילדת כוכבית.

אז למעשה, מה הדילמה?

כשדיברתי עם חברתי ניב, הידועה בכינויה גם “המפקדת ניב” שהיא חברה שלי שמפקדת במחלקה אחרת, היא דברה איתי על הסימונים לילדי כוכבית. שבני גרעין אצלנו לרוב מראש לא שמים אותם בכלל בקטגוריה הזאת, מהסיבה הפשוטה שאם הם לא מצהירים על כוונותיהם כאחוזים, אין שום סיבה לנסות לדחוף אותם למקום הזה של הפיקוד.

ואני, בתור בת גרעין בודדה בקרקל, כחודש בצבא, ולא בטוחה לגבי ההמשך, תוהה…

מה לעזאזל אני אמורה לעשות בנק’ שכזאת?! אני לא רוצה להצהיר על דברים שיבלבלו אותי.

אני יודעת שמגיע לי את זה. אני יודעת שבכל מקרה אחר אני הייתי שם.

כאן אני כבר לא אכניס את המרמור שכך או כך אני יודעת שהמפקד שלי לא יהיה בעד העניין. אבל שוב… פאק בדינמיקה. יש לי מזל ששאר הסגל אוהב אותי :)

ועכשיו, התהייה היא לאן דרכי?.

 

ומעבר להקצאות…

עוד שבועיים יש לי השבעה. והדעה הרווחת מסביב היא “לא ישחררו אותנו”.

וזה לאו דווקא בתלונות לגרעין, חלילה.

כי כל המדובר בגרעינים מסביב זה שלגדוד 50 מוציאים. אבל כשמדובר בקרקל, יש היסוס.

באמת שכיף לי בצבא. אני ממש נהנת. אבל זה באמת המקום שאליו שאפתי כשהלכתי למסלול?

את הגרעין אני לא הכי מרגישה שם,  וגם התוכנית של להתקשר כל ערב למישהו אחר כבר לא פועלת מהסיבה הפשוטה – אין זמן. וגם אם יש – לא תמיד עונים.

ואם אני עונה זה נס.

אז לאן מכאן? ללכת על בטוח או להאחז בספק שנשאר?

אם זה ללכת על בטוח.. אז הבטוח של מי? של הצבא? ומה עם מה שניסיתי ליצור עד עכשיו?

ולמה זה צריך להיות ככה? המסלול לא אמור לאפשר?

והספק שנשאר… עד מתי הוא ישאר? (ואם מישהו עכשיו יבוא לי עם יציאת עד מתי, שיתן לעצמו כאפת שטות וירד ל-20 )

וכל זה החודש הראשון.

מה החודשים הבאים יביאו עמם?

 

 

וכאן נגמר פינתי לבנתיים.

בגעגועים עזים לכלל.

רוני לוין, כיתה ג’ מחלקה 2, פלוגת מרץ 09, קרקל.

הכּלאפון/ה”פלא”פון שלנו

“אל תשאלי את עצמך מה העולם צריך. שאלי מה גורם לך להיות יותר חיה ואז לכי ועשי זאת. כי מה שהעולם צריך זה יותר אנשים שהתעוררו לחיים.” – האוארד ת’ורמן (בתרגום מילולי שמוסיף דו-משמעות שעושה את הציטוט עוד יותר רלוונטי..)

לכבוד חג החירות שעבר לו… אנחנו גאים להציג בפניכם מילה שימושית: כּלאפון. הפסח נחגג כבר דורות ואיכשהו הגענו כבר ל”דור שלישי” של כלאפונים – עם 3 בליון כלאפונים בעולם – במדינות רבות יש יותר כלאפונים מאנשים.. גם את הכלאפון הקווי מכרו לנו לא מזמן תוך שיווק לרגשות ולצרכים הכי בסיסיים שלנו – פחד, בטחון, בדידות, פרנסה.. וכך רב האנשים כבלו את עצמם לרשת הכלאפונית בלב שלם.. אף אחד לא חשב שהכלאפון הקווי הוא זה שיאפשר גורדי שחקים ותאגידים רב-לאומיים (המושך העיקרי בחוטים של אונס הטבע וכליון העולם): גופים הירארכיים (שעבוד מלמעלה) שלא יכלו להתקיים ללא כלים לתקשורת מיידית עם עבדיהם הנאמנים. עד לא מזמן עוד יכלנו לברוח מהכלא אל הטבע… אבל עם המצאת הכלאפון הנייד (ובקרוב הכלאפון הלוויני) כבר אפשר לחשוב שאין לאן לברוח..
למרות שכ-40% מהמעשנים בארץ מתחילים לעשן לפני בגרות – אף אחד לא דואג שיפתחו סרטן ריאות בגיל זה. הדאגה מגיעה לאחר שימוש ממושך, וגם שם, הקשר שהוכח היה במקור סטטיסטי ולאו דווקא הבינו איך בדיוק עישון מוביל לסרטן. השימוש בכלאפון הנייד עוד לא עבר את גיל העשרה, 8 מתוך 10 ילדים (שמתחילים להשתמש כבר בגיל 3) באנגליה נחשבים ל”מכורים” (קישור), ובאופן לא מפתיע אנחנו כבר מודעים לזה שהשימוש מגדיל את הסיכוי לפתח סרטן מוח ב-50% (קישור), והתגברות של שלל מחלות כרוניות “ללא מקור ברור” – שגרמו בהאג

(ב-8 באפריל) ל-50 רופאים לקרוא לחקיקה מוגברת בעניין החשיפה לEMF (קישור).
החדשות הטובות הן – שלא צריך לברוח (עוד לא..) – אפשר פשוט לבחור (כן כן – אותן האותיות) – אבל עוד יותר כיף זה לבחור ולחבור (כן כן) לעוד אנשים!

 

בקרוב, העתיד




A53666_029

Originally uploaded by MickeyAlon

בעקבות טרילוגית בחזרה לעתיד ששודרה בשלושת הימים האחרונים
חזרתי אל תמונות ישנות ומצאתי שם תמונה של יזהר בן זקן
אח של צאלה
זה מתקופת הבט”ש – אי שם בבקעת הירדן
זהו.
אין פאנצ’ליין הפעם, אולי בפעם הבאה…

בנוגע ליום רביעי

אהלן אהלן אהלן!

מי שמעוניין להגיע ביום רביעי לבית תבו”א בארמון הנציב מוזמן לעשות כן.

אני לא יהיה בירושלים לפני 21:00 פלוס מינוס. אני מגיע מבת חפר.

ואני גם לא בטוח מה המצב הקולינרי בבית אחרי החג.

אבל!

אתם יותר ממוזמנים! וגם אני וגם גלית נשמח לפגוש אותכם, כמו תמיד

אז…

מי מגיע?