נינה

 

זאת נינה, היא גורת הנחייה הטרייה שלי ושל מיכל לשנה הקרובה

אפשר לעקוב אחרי ההתפתחויות ב

http://nina.mickeyalon.com

יש בזה משהו קצת מביך, אני מודה…אבל רק רצינו לשתף

 

מיקי

everything is o.k

סופ"ש גרעין בכפר הס!!!….(משמעות 2?)

מיקי מוסיף  :

אהלן חברים.

צפיותי לסמינר הקרוב הוא שימשיך בו התהליך המשמעותי של הסמינר הקודם. משמעות הדבר שאני גם אחראי במידה מסיומת לזה שתדברו על הדברים שצריך לדבר עליהם. אתם יודעים טוב מאד למה אני מתכוון. בכל מיקרה. כל היחידות שיש כאן למטה הן המלצה מבחינתי בשיתוף עם עדן וליהי. היחידות האלה צריכות להבנות, או לפחות לדבר על משהו שיקדם אתכם בנושא הזה. הסיבה שאני לא מאמין גדול באופן-ספייס – זה החשש שאתם תגיעו מהצבא בשוק – הלם סוף סוף בבית. ורק אז תתחילו לחשוב על הדברים המהותיים. צאו מזה, הגדר זה לא הכל בחיים. אחר כך באמת יהיה מאוחר מידי להתעורר. עדיף להשקיע קצת לפני, לבנות, לקחת חלק ולהרגיש שייך ומחובר. אז יאללה לעבודה. אחרת אני יעביר את כל היחידות וזה יהיה מאד מסויים ולא שלכם כמו שהיינו כולנו רוצים שזה יהיה.

מילים כדורבנים – כמו שעדן אומרת…

ב-5.12.09 בכפר הס חברי גרעין אשריך יתקבצו כדי לחפור, לחשוב, להתעדכן, לאכול, לחפש כיוון, להגדיר, לבלות, לישון ולאכול שוב.

הלוז:

שישי 5.12:
14:00-15:00 – הגעה ונשנושים
15:00-17:00 – סבב מה נשמע (מובל ע"י צמח"ק)
17:15-18:45 – יחידה 1 – עיבוד של הסמינר הקודם – לא מאוייש
19:00-20:30 – ארוחת ערב –  כל אחד מביא מטעם ביתי בחזקת בשרי!
20:30-21:30 -קבלת שבת+שירים+ברכות לא מסורתיות (הכל בנוסח קב"ח השמאלנים) מובל ע"י שחר (דרוש\ה גיטריסט\ית!)
22:00 – יוצאים העירה לשתות שיכר עם עלמות ועלמי חמד מקומיים. או משהו כזה.

שבת 6.12:

8:30-9:00 – ארוחת בוקר

9:00-10:30- יחידה 3 – (לכל דבר יש מקום – יחידה של מיקי)

10:45-12:15 – יחידה  4 - ֿשם דבר (עיסוק בזהות אשריכאית – מה זה, מי זה, המשך גיבוש הדרך או הנראטיב מהסמינר הקודם )

12:15-13:00 – ארוחת צהריים

13:10-14:40 – יחידה 5 – לדעת ליהי יחידה אחת לא תספיק לשאלת הזהות – אז כאן מגיעה היחידה השניה

14:40-16:10 – יחידה 6 – הסתכלות על העתיד (הקרוב? הרחוק?)

16:20-18:00 – עיבוד סמינרי

18:00 – סיכום נקיונות ובריחה מכפר הס

דרושות יחידות בנושאים:

*עיבוד לסמינר הקודם (אולי להתמקד באיך אנחנו מתנהלים בזמן החלטת החלטות)

*הזהות שלנו במבט אל העתיד – לאן אנחנו הולכים?

*מה אנחנו?

*כיף

*מה שבא לכם!

מי שרוצה להוביל יחידה מוזמן לכתוב תגובה כדי שכולם ידעו איזה נושא הוא בחר. אם אין באפשרותכם ברגע נתון לכתוב תגובה, צרו קשר איתי (שחר) ואני כבר אוסיף אותה.

חשוב: צריכים כמה שיותר רכבים (משהו כמו 4-5) צריך לעשות נגלות אל ומצומת דרור, וגם בשביל שיהיה מקום לכל החבר'ה שרוצים לצאת בערב.
כרגיל, חשוב גם להגיע מוקדם כדי שנתחיל בזמן.

בינתיים אשאיר אתכם עם ביצוע של צמד "Pomplamoose" לשיר מיסטר סנדמן. יש להם גם ביצוע נחמד ל single ladies של ביונסה.

שבוע טוב

את אני והבינוניות הבאה

הייתי תלמיד ממש טוב בבית ספר. היו לי ציונים טובים מאוד (חוץ מבמתמטיקה  ששם הציונים שלי ירדו בטור הנדסי ככל שהזמן התקדם), המבחנים היו לי קלים ולא נלחצתי מבגרויות (הייתי לומד בשיטת "לסדר את החומר"- לא היה לי כוח באמת לקרוא ולסכם אז הייתי "מסדר" את החומר מחדש ותוך כדי קורא ונזכר), והיה לי ממש מעניין בשיעורים אהבתי ללמוד דברים חדשים. חוץ מזה, המורים ממש אהבו אותי, זה גם בזכות הקסם האישי שלי, אבל אין ספק שלהיות בן חמישי למשפחה של תלמידים טובים זה תמיד עוזר. לעומת זאת, או בעצם לעומתי, היו לי חברים שכל זה ממש לא בא להם בקלות- לא השיעורים, לא העבודות וממש לא המבחנים. תקופה מאוד ארוכה שבה הם לא חוו הצלחה כמעט בשום תחום בבי"ס. פה יכול לבוא דיון ארוך על עד כמה מבחנים בבי"ס משקפים את הידע וההבנה של התלמידים, אבל לא זה הנושא שאני מכוון אליו. אותם תלמידים, אנשים, שלא הלך להם בלימודים היו די בינוניים. היו פרויקטים שעזרו לתלמידים הכי חלשים, היו פרויקטים שקידמו את המתקדמים, אבל מי שהיה באמצע פשוט נשאר לצוף שם.

עכשיו אני בצבא. יש פה לימודים עיוניים וגם מעשיים, אבל הפעם המשקל הגדול של ה"ציון" שאני אקבל הוא בבוחן המעשי. לא רק שהחזק הוא זה שישרוד, הוא גם יוביל את הכיתה (מעניין שבשתי המסגרות קוראים לזה כיתה). ופתאום אני נתקלתי בבינוניות. לא שמתי לב ונתקלתי בה, בבינוניות. נפלתי, קצת השתפשפו לי הידיים והמרפקים. חשוב לציין שחוץ מאגו חבול אני בסדר.

התיאור הכי מעליב שנתנו לי בצבא היה למלם, שכמו כל דבר בצבא אלו בעצם ראשי תיבות- לא מועיל ולא מזיק. כמה מעליב- זה שאני לא מועיל זה מילא, אבל לא מזיק? זה אומר שאני סתם שם, גורם לא משמעותי שלא באמת משנה. אומנם ההערה הזו נאמרה עלי בהקשר מאוד ספציפי אבל היא גרמה לי להבין- אני חייל בינוני. אני לא רץ הכי מהר, אני לא רבקיסט (שגם אלו ראשי תיבות), לא הוצאתי את הציון הכי טוב בבוחן 07, אני לא זה נותנים לו את "משימות האיכות", התוצאה שלי בבוחן מסלול היא לא הכי טובה (למרות ש9:20 זה מכובד) ואפרופו זה- כמעט כל הזמן של האימון הייתי בנוהל שברי מאמץ. מצד שני אני גם לא הכי גרוע ואני יודע את זה- עובדה שאני עדיין כאן, עברתי את המבחנים, אני יודע לירות בלי להרוג אף אחד שלא צריך להרוג, ובאופן כללי אני בסדר. בסדר, אותה מילה שאסור להגיד בהנחיות כששואלים אותך מה שלומך כי בעצם היא לא אומרת כלום.

אז אני שומע איזה קול בתוכי צועק: "אל תכנע לבינוניות! תעשה עם עצמך משהו". ולהפתעתי, אחרי כמה זמן של התלבטות עניתי לו "לך תצטיין! לא אכפת לי, אני עושה את המיטב שלי" או לפחות את המיטב שאני מוכן לתת. וזה לא מעט, הייתי יכול להיות במקום אחר, כמעט כל אחד היה יכול ובכל זאת אני פה, במוצב, בקו, על הגדר.

ואז גם הבנתי למה אני פה, במוצב, בקו- עם הגרעין. אני רוצה את הפרק משימה כי בזה אני טוב, בלהדריך, ללמד, לחנך וכל זה עושה לי טוב. שם אני אתן המיטב שלי, ושם זה באמת יהיה המיטב שבי. זה נחמד לגלות דברים כאלו.

מה שמעניין הוא שממש בתחילת השירות כתבתי במחברת על זה שיש לי מוטיבציה ואני מתכוון להיות חייל טוב ולהשקיע, רק חבל שהשברי מאמץ קצת מונעים ממני למצות את היכולות שלי, מעניין מה היה קורה אם לא היו לי שברי מאמץ והייתי מנסה להתבלט ולהוכיח את עצמי ואולי המפקדים היו לוקחים אותי ברצינות, אולי הייתי עכשיו בהכנה למ"כים (או לקורס חובשים . ומה שיותר מעניין זה התהליך שעבר עלי, מרצון להשקיע ולהוכיח את עצמי עד לאיפה שאני עכשיו, שאותו בטח אני אבין רק יותר מאוחר.

 

אני גם חושב שבסך הכל המעבר מהמסגרת של בית ספר למסגרת של הצבא היא טובה כשזה קשור לנושא של תחושת הצלחה, אין ספור פעמים שמעתי את אמא שלי (שהייתה מורה) אומרת על התלמידים שלה אחרי שהם סיימו את הצבא שהם נעשו בני אדם. כן, הם חוו הצלחה, הם גילו שלא הכל זה מבחנים אמריקאים ושאם תפעיל את הראש שלך תוכל להתקדם ותזכה לעוד הערכה. ובנוסף לזה, הצבא מיישר אנשים, לרוב מי שלא מתיישר עם הקו- נשבר, אז לא תמיד יש ברירה. אז כל הכבוד לצבא (אם מתעלמים מהכיבוש, הבירוקרטיה והחופש שהוא גוזל מאנשים).

 

17 יום מהנים לכולם!

 

אמיר(=

אז מה נשמע?

טוב אז אחרי שחפרתי עמוק במייל הנוראי שלי בוואלה הצלחתי לעלות על השם משתמש והסיסמה שלי לבלוג ואני אנצל את המאורע החגיגי כדי לספר לכם מה נשמע…

טוב אז נתחיל בזה שאני הוא אורי שטיגליץ הכותב כאן משום שהשם משתמש שלי לא מסגיר את פיסת המידע הזאת.

הכל מתחיל בסוף סמינר האחזוים שלנו.יצאתי מהסמינר עם תחושות מוזרות לא ידעתי מה להרגיש,הורדתי את הדרומיים בעפולה וכל הדרך הבייתה שנסעתי לבד דיברתי אל עצמי בנסיון להרגיע את עצמי ולהרגיש בטוח בבחירה שלי של לצאת לפיקוד.בשבילי הסמינר נמשך אותו השבוע כל השבוע בגלל שמה שקרה בפועל בסוף הסמינר שפשוט לא החלטנו החלטה סופית ומשום כך המציאות גילגלה אותנו האלה למצב שאנחנו ממשיכים להדיין בינינו הבנים האמצע המוצב על הבחירה שלנו.

כשהגענו בהתחלה הייתי מעורער רציתי לדבר עם מיקי לדבר עם מישהו על זה שאני כבר לא בטוח בעצמי ובבחירה שלי,הייתי תלוי מחוט השערה הרגשתי שאני עשיתי בחירה שאני לא בטוח שאני יודע מה אני הולך לשלם עליה.אחרי שיחות ארוכות של הבנים הפיקודיים באותו היום לאחר שחשפתי את תחושותיי המעורבות והלא שלומות בנושא רוני החליט שהוא נחלץ לעזרתי והחליט שהוא נכנס במקומי והשמות שיוגשו לתבא יהיו אמוץ ורוני.הרגשתי הקלה הייתי נינוח יותר בגלל שפחדתי מקודם.פחדתי שאני אהיה חסר כוחות לשמור על עצמי קשור למסגרת הגרעין פחדתי לאבד את עצמי למעגלים חברתיים אחרים שאין להם דבר וחצי דבר בכל הקשור לעולם הערכי שלי.

יום אחרי כן הדברים החלו להסתבך הודיעו לאמוץ שהוא לא יכול לצאת עכשיו ובאופן מעשי יותר הצבא החליט שאנחנו חייבים להוציא אדם אחר במקומו הקצאה ראשונה.לקחנו את העניין ממש קשה את הכפייה בכוח הזאת שעלינו להחליף את אמוץ רק בגלל שהוא מחלים מפציעה שהוא סבל ממנה בכלל לפני התרפ"ל הרגשנו נבגדים ע"י אותם מפקדים וקצינים בני גרעין שככל הנראה לנו מסרו את עצמם ואת מה שהם מאמינים בו לצבא בלי שום התחשבות בכך שהבחירה הזאת היא בחירה גורלית.המעמסה להחליט נפלה עליי ועל יותם ככל הנראה, שכן אנחנו הבענו את רצונינו לצאת לפיקוד אבל הבעיה הייתה שכבר שנינו לא היינו בטוחים יותר במאת האחוזים בבחירה שלנו, שכן כמו שאמרתי בגלל שכביכול היו הרבה אנשים שרצו לצאת לפיקוד כולם יכלו להרשות לעצמם בלב לפנטז שבסוף "אני לא יהיה חייב לצאת לפיקוד כי אנחנו מספיק אנשים".היינו בקרשים דיברנו עם אנשים וניסינו לתכמן ניסינו לשחק עם חרא מבלי להתלכלך וגילינו שהגרעין עובד לבד שאף אחד לא תומך בו.מיקי ניסה לעזור בכל דרך וכל גוף שפנינו אליו אם זו הייתה שדרת המפקדים,השלישות או המדור פשוט איכזבו אותנו.כל החרא של משחקי הכוח של המדור מול הצבא נפל עלינו כי אנחנו חלשים מידי מכדי לעשות משהו,כי אנחנו לא שולטים במדור ואנחנו לא אוגוסט(או כל הנפצה כזאת או אחרת אני אפילו לא בטוח שזה נכון).אני אישית רציתי לירוק למפקדים שלנו שיצאו אחוז בפנים ולשאול אותם זה מה שאתה רוצה!? שאני אצא נכון?!לא אכפת לך שאני חתום על מסלול ולא אכפת לך שאני בתהליך כבר למעלה משנה ולא אכפת לך שזה יותר גדול מהצבא ושזאת הבחירה שלי איך לחיות את החיים שלי !!!אכפת לך ממה שמשרד שלישות מסריח רוצה ואתה לא מתכוון לעזור לי למרות שאתה בא מאותו מקום…איבדת את עצמך ואת מה שאתה מאמין בו לדרישות של מערכת!של מערכת מסריחה!

כמו שאתם יודעים בסוף יצאתי.עכשיו אני בהכנה למ"כים עם רוני.מה אני רוצה?אני רוצה התחייבות אני רוצה הצהרת כוונות אני רוצה להגיד מה אני מחכה לראות עוד שנה.אני רוצה להיות חלק מהקבוצה אני מפחד לאבד את השייכות שלי למעגלים של אנשים שרואים מול העיניים את מה שאני רואה.שלא תבינו אותי לא נכון אני מאוד אוהב את החברים שלי מהבית אבל העניין שהחיים שלהם כמו שאני רואה הולכים למקום שונה מאיפה שאני רואה את חיים שלי הולכים.אני רוצה שהקבוצה תבנה את עצמה ותתחזק ותעשה דברים גדולים ומרהיבים.אני רוצה שהקבוצה שלנו תסיים פרק משימה בצורה נהדרת ושאנשים ירצו להישאר עם האנשים גם אחרי הצבא.

ופה מגיע האינטרס שלי בתור אדם מפוחד שרוצה לחזור לדבר גדול בסופי השבוע וברגילות ואחרי הצבא…

אל תלכו,אני חושב שאם אתם לא מוגדרים אחוז,אל תלכו יש לכם מה לתת בפרק משימה,הצבא הוא פרק חולף בחיים כולם עושים צבא,כולם משתחררים אבל ממש לא כולם עושים פרק משימה וממש לא כולם מחליטים אחרי הצבא לחיות עם אנשים אחרים ולנסות לעשות איתם דברים גדולים. וכן אני מבקש מכם לא לצאת ,ונכון זה לא הוגן לבקש מכם בתור אחד שיצא אבל בסופו של דבר כדי שנבדיל בקבוצה שלנו בין "כל אחד עושה מה שטוב לו" לבין "כל אחד עושה מה בזין שלו" אני חייב את זה לעצמי ולכם את הבקשה הזו של להישאר לפרק משימה וליבנות מגדלים וארמונות יחד.

אתם שואלים אם אני מתחרט? האם אני עדיין רוצה להיות מפקד?לאן נעלמו הפחדים שלי של להיפרד ולהתנתק מכם?הנה לכם ציטוט מהאביר האפל:

"…you know what I noticed? no body panics when things go according to plan…even if the plan is horrofing…because Its all part of the plan"

פשוט השלמתי עם המצב אני לא יודע באמת לאן הפחדים שלי נעלמו פשוט השלמתי עם הבחירה ועם המצב שלי.אני בסדר עם זה אני מרגיש טוב.אני מתגעגע אליכם אבל אני מרגיש טוב.

ונסיים כרגיל בכל מה שאני מעביר הלאה אליכם בהמלצה לשיר.והפעם השיר Wait For Sleep  מהאלבום  Images And Wordsשל הלהקה Dream Theater :

http://www.youtube.com/watch?v=ygoEj_VR7bk

ניסוי של בני אדם

מתוך מאמר שפורסם ב"מארב"  - שווה קריאה.

 

בשנה בה התקיים משפט אייכמן, ביצע הפסיכולוג האמריקאי סטנלי מילגרם את הניסוי המפורסם "ציות לסמכות", שבחן את השפעתה של סמכות על מידת הסכמתם של המשתתפים לציית ולמלא פקודות. 65% מן המשתתפים הסכימו לתת מכות חשמל בעוצמה גוברת לאדם אחר, אך ורק משום שגורם סמכותי הורה להם לעשות כן. טקסט נלווה לתערוכה "רע מנעוריו" במרכז לאמנות דיגיטלית, חולון

עוד מתוך המאמר :

ב-4 באפריל 1968 הפעילה ג’יין אליוט, מחנכת כיתה ג’ באיוֹוה שבארצות הברית, את מקלט הטלוויזיה שלה, וגילתה כי ד”ר מרטין לותר קינג נרצח על ידי מתנקש. שם, בסלון ביתה, גמלה בלִבה ההחלטה להעביר לתלמידיה בני השמונה שיעור בגזענות. כבר למחרת ערכה אליוט את התרגיל הראשון בגזענות. באותו יום ג’ החליטה להפוך את תלמידיה כחולי העיניים לנעלים על האחרים תוך שהיא מעניקה להם הטבות מיוחדות על חשבון שאר הילדים. על כחולי העיניים וחומי העיניים נאסר לשתות מאותן ברזיות. על חומי העיניים נגזר לעטות סרטים מיוחדים סביב צווארם. כחולי העיניים הפכו להיות באופן מיידי כמעט שחצנים, שתלטנים ואכזריים כלפי חומי העיניים. למחרת הפכה אליוט את היוצרות – חומי העיניים הפכו להיות הנעלים, ואילו כחולי העיניים הפכו למיעוט מוקצה.
ג’יין אליוט, שהסרט The Eye of the Storm (במאי: וויליאם פיטרס) המתעד את הניסוי שלה, מוקרן בתערוכה, בחרה בסימולציה המקבילה למציאות שעל-פיה בוחרת החברה האמריקנית (כמו חברות רבות אחרות) לחלק את הסביבה הקרובה באופן גזעי-אתני. על מנת להבהיר לתלמידיה עד כמה חלוקה זו מושתתת, למעשה, על דעות קדומות ועל בורות, היא העבירה אותם תהליך של חִברות מחדש באמצעות משחק של חילופי תפקידים בין בעלי זכויות לבין משוללי זכויות. בכל אחד משני ימי התרגיל שימשו התלמידים בתפקידים שונים, למדו מקרוב על תחושותיהם של בעלי זכויות ושל חסרי זכויות, וחוו על בשרם את הדה-הומניזציה שמייצרת מערכת מעין זו.
הסרט המתעד את עבודתה של אליוט (אשר המשיכה ופיתחה את התרגיל עם קבוצות שונות, ביניהן קבוצות אוכלוסיה בוגרות), מוכיח כי חלוקה אתנית או כל חלוקה אחרת, שבמסגרתה ניתן פתח לדיכוי האחר, אינה זקוקה למרווח זמן גדול על מנת לייצר הבניה חברתית. חלוקות אתניות ולאומיות יוצרות קבוצות שייכוּת הנבנות על יחסי דמיון וקִרבה פיזית או אחרת, מפרידות או מרחיקות קבוצות שאינן תואמות את הפרמטרים המגדירים את הקבוצה. תהליך זה מלוּוה בהענקת זכויות או בשלילתן ובשליטה באמצעות שלילה או מחיקה של זכויות האחר.

להמשך

שלא תחשבו שאני לא חושבת עליכם….

אני כאן , אתם שם אבל אין ניתוק מוחלט , קודם כל תודות לעדכוניו החמים של מיקי . אני עכשיו בדרג'ילינג עיירה על רכס ההימאליה וממחר אני מתחילה לטייל לגמרי לבדי- עם המון התרגשות וגם כמובן חששות (אני נוסעת למדינת סיקים… אם זה משנה)  רק חודש וכבר אספתי מגוון חוויות . טובות מרגשות .. עצובות .אני אעדיף לספר בע"פ בהזדמנות (תפתחו סקייפ

אני מבינה שהעניינים כרגיל דינאמיים , אני לא אחווה דעתי – זה נראה לי לא אחראי מהמרחק שאני נמצאת בו ( ולא רק הגיאוגרפי)         אני ממש אשמח לקבל מיילים ממכם (מה עם אושרי? זוכרים?) טוב אין פה מקלדת בעברית וזה קשה..

 

אובהת , אלוהים בלב (בצחוק מיקי

דו"ח אדווה – אם את אישה, אז חבל

שלום חברים, והפעם בעיקר חברות!

מיכל, זוגתי שתחייה, הפנתה את תשומת ליבי לדוח מכון אדווה האחרון. מי שלא מכיר את המכון. מדובר באורים והתומים של מי שמחפש ללמוד על משמעויות התקציב, חוק ההסדרים, הפערים החברתיים בארץ ועוד על טיבן של רעות חולות אחרות.

אני ומיכל, שלא מדברים על חיי המשפחה שלנו, מדברים לאחרונה רבות על חיי המשפחה של אחרים. בזמן שהיא עסוקה בלהכין תוכנית לעמותה בה היא עובדת, אני עובד על המחשב ליד וכל הזמן מקבל פידבקים ומסקנות – ואני אשתף בחלקן כאן.

בחוק ההסדרים השנה הוצעה הפחת מס במשק – זאת בעקבות המשבר הכלכלי, בלה בלה בלה. בכל מיקרה – אם את אישה, שכירה, עם שני ילדים- זאת התוספת להכנסה השנתית שתקבלי בעקבות הפחתת מס הכנסה:

ל3/4 מהשכר הממוצע במשק – פעם הורידו לך מס, היום ימשיכו להוריד לך מס.

אם את עובדת בשכר הממוצע במשק (כ8000 ש"ח) - גם כאן לא תזכי להנות מהפחת המס אף לא בשקל אחד.

לעומת זאת, אם את מרוויחה שכר בגובה פעמיים השכר הממוצע – תקבלי הפחתת מס בשווי של 4,064 ש"ח.

אם את מרוויחה שכר בגובה ארבעה פעמים השכר הממוצע – שזו משכורת חודשית של כ32,000 שקל – תזכי להפחתת מס בגובה 14,444 ש"ח – לא רע.

והיה – וזכית – ואת מרוויחה פי 6 מהשכר הממוצע במשק, שזה לא רע בכלל – כנראה שאת מנהלת בכירה משהו משהו – תזכי להנחה של 24,134 ש"ח

מעל 75% מהמועסקות במשק – שלושת רבעי הנשים המועסקות במשק – מרוויחות שכר הנמוך מן השכר הממוצע – כלומר, הפחתת המס לא רלוונטית למי שצריך אותה. היא רלוונטית בשביל לעודד אנשים להשקיע בבורסה, להניע את הכלכלה באמצעות מוצרי צריכה והיא לא רלוונטית למקרה שאת צריכה לקנות עם זה אוכל לילדים או לשלם לבית הספר.

בנוסף, חוק ההסדרים מציע לבטל את החלטת בית הדין הארצי לעבודה, המכירה בהוצאות טיפול בילדים כהוצאות הדרושות ליצירת פרנסה.  החוק מלכתחילה פנה לנשים שמרוויחות הרבה. הוא בכל מיקרה לא דיבר על נשים שמרוויחות מעט, אבל ניחא.

החוקים הכלכליים, רובם לפחות, מיטבים עם המעמד הבינוני גבוהה – ואפשר לחסוך את מה הם עושים למעמד הנמוך.  ובכן,  אם אשה יוצאת לעבוד ומרוויחה מעט, ואין לה תרומה מספיק משמעותית לכלכלת המשפחה. במקרים מסויימים עדיף לה כבר להשאר בבית, ובמקום להוציא כסף על טיפול בילדים ובבית, היא חוסכת אותו בכך שהיא עושה זאת בעצמה. עקרות בית היא משרה מלאה לכל דבר. קל להגיד "טוב אז שתשאר בבית"  - ואכן במקרים מסויימים יותר נכון כלכלית שהאשה תשאר בבית – אבל זכותה של אשה גם למימוש עצמי – שזו זכות אדם בסיסית, והחוקים או החוסר חוקים במדינה פוגעים בזכות האדם הזאת. מה גם שזה מונע אפשרות להתקדמות לדרגת שכר גבוהה יותר ויכולת התפתחות ויציאה ממעגל העוני, תרומה לחברה, לכלכלה.

לדו"ח במלואו

לא, זאת לא תוכנית לפיקוח על הילודה – זה נושא אחר, כי בגלל החרדים יש גם חוקים מעודדי ילודה, ועל כן גם מעודדי עוני – אבל על זה נדבר מאוחר יותר.

מיקי ומיכל

להיפגש בסיבוב…

 סמינר אחוזים עברנו כבר….

וכבר יש סופ"ש מפגש…

 שחר ואני חשבנו שהמפגש יהיה יותר לחיבור בין אחד לשני- יותר צחוקים וכמו שאיזה שמולנית אמרה פעם- חומוס חיבוקים (:

כדי שהמפגש יצליח צריכים יחידות ומקום אקזואטי (שיכול להתחרות בכפר חרוב) אם יש לך רעיונות תדבו אם אחד מאיתנו…

שיהיה שבוע טוב וקסום לכולכם….. :)

תמונות סמינר אחוזים

תמונות מהסמינר בכפר חרוב

המקום הכי אקזוטי לסמינר אקזוטי בהחלט

http://www.flickr.com/photos/40436525@N06/sets/72157622502571813/show

רוב התמונות – מיקי אלון

חלק מהתמונות – צלם לא ידוע