זה אני רוני -זה שאומרים שמשחק בבחירות שלו במטבע, אולי גם זה שנעלם טיפה וכהקדמה אני אומר שאני לא באמת יודע מה אני רוצה לרשום ברשומה הבאה, אני יודע מה אני רוצה להרגיש ובערך לומר, אז שמתי לעצמי כמות מכובדת של מוסיקה שתלווה אותי -
מדי כמה לילות כשיש לי זמן פנוי לחשוב באמת, אני נזכר בדבר היפה הזה שלקחתי חלק בלהוליד ולברוא. וזה הגרעין הזה שלנו.
אני נזכר בסמינר אם הקבוצות שערן הקריא את הטקסט מישמעאל שפתח לי את הראש עד היום והשיחה הראשונה שלי עם אמיר בדגניה ליד המקלט ובסמינר משמעות שאיתי הקריא שיר של אלכסנדר פן, והשיחה השניה המשמעותית שלי עם אמיר. ואני נזכר בשיחה שלי עם מיקי לאורך מושב גבעת יואב כשחשבתי אם להצטרף לגרעין נח"ל, והשיחה האישית שעשה אמוץ עם מיקי שניה לפני שהוא נסע לפנות בוקר לרמלה וזה שחתמנו עם יין את כניסתנו למשפחה ואז חיפשנו את עצמנו עם מוניות שירות לולייניות שתיקח אותנו לעולם אחר שהוא ג"ע. ואני נזכר איך אני ושטיגליץ לאט לאט נהיינו חברים טובים בסמינר בפסח ואיך היתה תאונת דרכים באמצע הלילה בויתקין ואני וווינוקור זינקנו לראות איך הברנש באוטו הקטן התרסק בכיכר שם ואיך רצבי הביא תבלין תימני למרק מצות מוזר. ואני נזכר איך בסמינר בשאר ישוב באתי למרות שפיספסתי אירוע משפחתי אצל יניב כי רציתי שאיתי וינוקור יישאר בקבוצה והיתה לי הרגשה שרק לי מספיק חשוב (חוץ מעומרי, אבל הוא לא יודע להתבטא כמו בןאדם :-) ואיך בכל זאת לא הצלחנו. ואיך בסמינר ביישוב הגרמני ההוא בחבל מודיעין ראיתי את פרא והרגשתי שהם גדולים ועשינו מדורה עם דני ושרנו שירים של מאיר אריאל שכמה שעות לפני כן מיקי ניסה להסביר לנו אבל לא הצלחנו באמת להבין כי היינו עוד בג"ע ובמדורה פגשתי גרעינר לשעבר שהשתגע וחלה במחלת שרירים\פרקים\ילדים מוזרה. ואיך התחלנו את השלת ובימים הראשונים אמוץ הכריח אותנו לנקות ונורא סבלתי מזה כי אני ילד מזוהם והיום בדיעבד אני יודע שאמוץ הועיל לחיים שלי ולימד אותי פרקים בנימוס והיגיינה שאף בנאדם לא הצליח. ואיך בישלנו על מדורות מרקים ומדורות על מרקים ואני התחלתי לרוץ עם החבר'ה במושב והרגשנו ששום דבר לא ינצח אותנו- גם לא הצבא וגם לא כורדים משולחי רסן מתוגברים בתאילנדים אדומי עגבנייה (שמאז עלה מחירה ל15 ש"ח לקילו) ואיך שבשדה אליהו למדנו על ענווה ודת שיכולה להיות יפה ואיך שישנתי עם יותם באותה מיטה ולחשנו אחד לשני זיכרונות בצורה מאוד גברית ואוהבת ואיך שעינת סהר וגל עשו מנאוור בחדרים ושזה בעצם אחרי הכל גם היום זה בסדר, כי הן שם אחת בשביל השניה ואיך שפתאום אורי וטליה נהיו חברים וזה היה ממש בסדר כי זה הרגיש טבעי,ואיך זה שיעלי היפה הרגישה לא מחוברת וכבר אז יכולתי להגיד ולא אמרתי וזה רק בדיעבד קל להגיד והשיחות שהיו לי עם מיקי מחוץ לדלת השל"ת על חברה וכלכלה וכמה שזה בוער בי היום ורחוק ממני בו זמנית והילדים הכורדים שהיו צמאים לנורמלזיציה בדמות של נוער מדבר והבוחן המסלול המאולתר והעבודה על הגינה והמחשוף של סהר שהפריע לאמוץ והעבודה ההזויה של עומרי אצל דני שאני מניאק אם הוא קיבל תשלום עליו יותר מבירה וסיגריות והעץ זית ההזוי ששתלנו והאהבה החדשה שהיום היא יציבה של ליהי והפשטות שדרור אוהב את הדברים הפשוטים ושהמצאתי שעינת דומה לחומייני למרות שהיא דומה לפרת משה רבנו אדומה חמודה ואופיר שהיא פחממה ונעלמה לגולן באיזה תחילת שבוע שאין לי מושג למה והפשטות והטיפשות שקיבלתי את זה ככה והמשבר שפקד אותי בתחילת השלת בגלל שבועת ג"ע התפוצצה לי בפנים כמו בלון מסטיק ורוד שנמרח ונדבק ואיך גלית לקחה אותי לטיול ורצתה להוציא אותי מזה ומיקי טס לחו"ל ועדן כתבה יהונתן גפן ועשיתי טיול בונקרים ירדני בעקבות המחשבות של שטיגליץ ואיך אני עשיתי טיול בונקרים עם אחת שיש לה שיער אדום ששרפה לי את הנשמה ואיך היינו הולכים לנווה אור ורבים עם הזקן ויום ההולדת של עמית והבחורות שלא התחלנו איתם לעולם יישארו תמיד הבחורות האלה שלא התחלנו איתם מעולם והשחמט האשכנזי של יותם ואיך שאמוץ גם פעם אחת כשנסענו לבירה ונשירה בכנרת נעלב ואיך אני כועס על עצמי היום שלא אמרתי לו כלום בכל המקרים האלה כשהלב שלו פעם מהר מדי וחזק מדי ישר אחרי עופרת יצוקה וכולם הרגישו את יריות האנשים למרות שהם לא היו שם, ואת הפגזים של הטנקים, ואיך שצאלה התגעגעה ולא באמת הרגשתי או הבנתי את זה עד עכשיו כשאני נזכר בזה. והחדר המסתורי של בוטן ופלאפי שנתן עשן מכושף צבעוני והפריח דרקונים ופיות וריח הצואה של הכלבים שנדבק לעומרי אחרי שחצי יום הוא עבד וחצי יום עשה מה שהוא אוהב, ואיך בכלל פלאפי הגיע לעולם אחרי שאני ושחר מצאנו את פלאפי בעקבות טיול חפצים לקומפוסט של התרנגול המחופף. ואיך זה שפתאום הצבא לקח לנו את יתום וטיפה מהתמימות הגרעינית נלקחה מאתנו והצבא ניצח אותנו בפעם הראשונה. ואת הריבים שלי עם אמוץ וקבלות השבת והכבש של טליה שהוא הטליה של הכבש והעבודה בכפר רופין עם עצמי והקינף שחתך לי את הנשמה כמעט כמו שרופת השיער ואיך זה שאמיר לוטן לימד על צניעות והפנמה ועל כמה שאני אוהב אותו בגלל זה עד היום ועמית היקר שהראה לי בצבא אחר כך כוח של אדם ואיך אני ורצבי התרחקנו למרות האהבה בשלת והתקרבנו והתרחקנו וחוזר חלילה כמו פלונטר צבעוני, ושעשינו הכרזת גרעין אחרי לילה מטורף של קפה צעקות בכיות תנינים נרדמים ובוטנים אכולים בשינה. אני זוכר שהיתה הכרזה שבה רצבי רקד יותר חזק ממה שהוא רקד אי פעם ואני העלבתי את סהר לפני כן כי בעצם היה לי קשה עם עצמי. ואיך שפות התאילנדי גנב לנו את הגזייה של צ'יקן שעשתה קאמבק שנתיים אחרי כן. ואיך שבערה לי הכתובת אש שם בחצר בבארותיים לא רחרק מאיפה שהתרנגדרור גר עם משפחתו והיא בערה כל כך חזק לא רק בחצר אלא גם בלב של כל אחר מאיתנו. וכל זה מתערבב לי בראש והיתה לי הרגשה שאלו מחשבות שלי שלא דוברו מספיק ואנשים לא יוכלו לקחת לי אותם, וידוע לי שציור אני לא אצליח לעשות מזה, אבל מילים מחוברות לקראת משהו אני אצליח. כי רגע אחד זה שם ורגע אחד זה בורח ומבהירות או כהות הדברים אינך יכול לראות זוהר הדברים עצמם. אני רק יכול לומר שכמו שאמרתי אז חבלי הלידה נתנו לי המון.
והגיע הזמן ואתם הולכים לחיות ביחד עוד פעם, ואני משוכנע שהרבה השתנה מאז כמו שאני השתנתי, וכל כך ברור שיש אנשים שלא יהיו שם, ומפחד הדברים יכול להיות שאפילו הווייתם לא תהיה שם. ומשהו חדש ייברא וייוולד בזכותכם, אני רק מקוה שאני אספיק להגיע לפני שהשטיח המעופף יחליט שהוא לא עף יותר בגלל הקשיים שיופיעו. כי אתם מוכרחים להבין שהדבר הזה אסור לו ליפול כי הוא נכון, פשוט כי הוא נכון. וזאת בעיני הדרך היום לחיות. כחלק ממשהו שאתה יודע שיש בו אנשים שאיכפת להם ממך כמו שאיכפת לך מהם, לא צריך להיכנס למילים גבוהות. זה פשוט זה. מישהו שידאג לך כשאתה עצוב. מישהו שיגיד לך אשריך ויצחיק אותך ויכין לך תה ואתה תספר לו שהחברה שלך זרקה אותך או שסתם תהיי עצובה ותרצי כתף. זה אשריך, זה המישהו הזה. ולי עצוב שאני לא יהיה שם. הבנתי את זה כששמעתי באמצע הלילה את "מודדת" ונזכרתי באמוץ ובזה שאני כבר תקופה לא חלק מהדבר הזה, "הבנים". ושאני לא אשמע את אמוץ שר את זה שלוש פעמים ואזכר בו וביעלי בלילה רק כי אני מבקש, אלא זה יקרה כשאני אגיע על מדים לאיזה לילה בפרדס חנה אקלף מחדש פיסות זיכרון. תהיו שם אחד בשביל השני ואתם תצליחו.
יש שיגידו שפרק משימה זה חתול בשק, אני חושב שצריך לקחת את האיש הזה ולהאכיל אותו בחרא של חתולים שהצטבר בשק במצפה אבירים (למרות שיש שם יותר במבי מחתולים, אז קקה של במבי זה גם נהדר) כי אני יכול להגיד בפה מלא בבירה טייבה תוססת שכל אחד ואחד מהאנשים המוכשרים האלה יעשה את הטוב ביותר לו, והתפקיד שלכם זה לגלם את האנשים המוכשרים הללו. אשריכם. אני מרגיש שעליכם מוטל העול והמשימה הנהדרת לעשות פרק משימה מטורף בבני המושבים, במושבים, בבתי הספר, בטיולים בהדרכת הגרעין בהקמה של מרכז לקבוצות בתנועה, בערבי קבוצות, בטיול שבו רק הגרעין מנהל בהדרכה חדשה, בערבי טקסטים ומוסיקה של התנועה ליב' בק' מיוחדים לגרעינרים בסמינרים דברים מטורפים שרק אתם יודעים. אם זה מהבחינה החינוכית של העניין ואם זה מהבחינה התודעתית. אני היתי רוצה שכל חניך בתנועה יידע שיש דבר כזה גרעין נח"ל. ויש דבר כזה המשך. למרות כל הקשיים והפקפוקים שהצטברו גם בי וגם בכם לאורך המסלול. צריך שהמסלול הזה יקרה, ורק אתם תוכיחו לי את זה. כי הגיע הזמן והגיע הרגע שזה יקרה.
אני ממש מאמין שאתם ההוכחה לכך שאני אורי בוטן יעלי אופיר נטע ועומרי צריכים לעשות פרק צבאי משמעותי ושאנחנו ההוכחה לכך שאתם צריכים לעשות פרק משימה משמעותי.
אני רק יכול לחשוב לעצמי שהדבר העצוב לי שאני לא אוכל לכתוב גלגול אסוציאציות על הפרק משימה שלכם, אלא אוכל רק לעשות את זה על הצבא. אבל אני לחלוטין רוצה להיות חלק. מרגיש חלק. ובעצם שם.
-חולצה כחולה והיא עולה על כל העדיים- -בים-בים-בים בני המושבים- בות-בות-בות בנות המושבות-
אשריכם, אשריך.
נ.ב אני אשמח אם תגיבו (עדיף בטלפון כי אינטרנט פחות זמין לי…)
