שלום לכל בני ובנות גרעין "אשריך", מדריכי גרעין וקוראים יקרים,
מה שלומכם בימים אלו ? איך המערכת הצבאית משפיעה עליכם בימים אלו ? איך החיים המצומצמים בסופש"ים ובכלל- מה הולך ? (כמו שציטט הרבי עמנואל הגדול)
לאחר התבשלות של חודשיים- שמזכירה התבשלות של סיר חמין על פלטה של שבת, החלטתי גם אני לכתוב את אשר על ליבי ואשר על מוחי….
אני אתחיל בלנסות ולספר ולסכם את מ שעובר על בני הגרעין בגדוד (ומי שיקפוץ ויגיד שאנחנו עוד לא בגדוד יכול לקפוץ לי !)
לפני יומיים חגגנו שלושה חודשים של טירונות.
אנחנו עדיין רצים ומתזזים על מעט שטויות כמו ח' מסודרת וכד'.. אבל כבר מתחילים להתעסק בדברים אמיתיים יותר ובנשקים קצת יותר מגניבים- עיינו ערך עומרי- מטול רימונים, רצבי- קלע עם כוונות מדהימות ורוני ויינר- עם הנגב הרצחני. מרימים פצועים, מסתווים בשטח, עושים בוחן מסלול מפתחים שרירים ושיזוף שרק מחכים לבחורה שתקפוץ על ההזדמנות, תופסים מקום נכבד ומוביל בפלוגה, מדברים ומסמנים בדרך צבאית, ובעוד שבועיים ב"ה מתחילים גם אימון מתקדם ובקרוב כבר מסע כומתה.
בין לבין מדברים מעט על הגרעין ומנסים להבין מה קורה בעולם החיצון- מה זה אופקים ? מה הקשר לבאר יעקב ולחוג ראפ ששחר מעביר עם "קאשי", מה עם החתלתולה בקרקל, איך בגדוד 50 האמיתי ובמחווה אלון vs חוות השומר…
אני למען האמת לא מפסיק לחשוב כל הזמן על עתיד הגרעין…
איך כל הדבר הזה עובד במערכת הצבאית המטורפת והמפוצלת הזו ?!
בקרוב מגיע סמינר שלפתע נראה לי כל כך תלוש ולא קשור למציאות (ולא בכוונה להעליב…), איך פתאום מתחילים לדבר על דברים שברומו של עולם או ברומה של קבוצה כשאני לא דיברתי עם מספר לא מבוטל של חברי הגרעין שלי, איך אני מתחיל להסביר את מה שעובר עלי ואת זה שאני לא מצליח לנתק את המחשבה על קורס מכ"ים ועל איך אני אהיה בתור מפקד…
איך בעצם אנחנו מצפים פתאום להרגיש את החיבור בסמינר אחד שברוך השם וברוך אייל שיצר לנו אותו בלו"ז, אחרי שחלקנו לא מצליחים למצוא את הזמן, ולהגיע במוצאי שבת להיפגש בפינה במרכז או משהו במרכז.
על מה בעצם כל הגרעין הזה בנוי בפרק הצבאי ? על סמינר ?!
לא נראה לי…
ואני אנסה להסביר..
אני בן אדם שקשה לו לוותר על דברים שהוא אוהב ושינויים מאוד מפחידים אותו, אבל בכל זאת אני חושב על אחוז- כי מצד שני אני בן אדם שקשה לו לחיות עם תחושה שהוא מוותר על משהו שהוא חלם עליו ורצה בו (וכן… תמיד רציתי להיות מפקד ואפילו קצין).
כל ההתלבטות הזאת שתוקפת אותי בערך מתקופת השל"ת ועד עכשיו, משנה אצלי כל שני וחמישי- יום אחד אני רואה את עצמי כקצין בגדוד 50 ומדמיין את עצמי מעביר שיחת מחלקה ויום אחרי זה אני חושב על השירות עם הבנים בגדוד באיזה חור באזור חברון או על פעילות שיא במועצה האזורית "אשכים"…
אני חייב להגיד שאני עדיין לא מסוגל להחליט ורובכם (כמוני) גם תגידו שיש עוד הרבה זמן- אבל למה לא להתחיל לחשוב ?
למה בעצם לא לנסות כבר עכשיו לחיות כאילו כל יום הוא יומך האחרון בגרעין וכל סופ"ש הוא סופ"ש בו אתה צריך לחוות עולם ומלואו יחד עם אנשים מהגרעין.. ובאיזה צורה שלא תהיה- טלפונית, אינטרנטית, מפגש פנים אל פנים או רוחנית.
בסיכומו של דבר- כל ההתלבטות הזו והכבשן שרץ אצלי במוח מובילים אותי להטיל הרבה ספק במהות הגרעין ובצורה בה הוא בא לידי ביטוי בפרק הצבאי וכמו כן גם לנסות להספיק לחוות ממנו כמה שיותר: אני שואל שאלות, מתקשר, בודק, פוגש וכו'…
אני לא בא להטיף מוסר ולהגיד נו נו נו לכל מי שלא פועל כמוני, אני לא בא לבשר בשורות ולהגיד לכל העולם שהוא טועה !
אני פשוט רציתי לכתוב הכל על דף…. להגיד לכם שאני מתגעגע, ושאני שואל המון שאלות… (שאני בטח אשאל ואעלה בסמינר הקרוב)
ועד שנפגש- תתלבטו…..
שבת שלום !
אשריכם… אוהב את כולכם,
אמוץ.
נמצא תחת: Uncategorized
אהבתי את מה שכתבת ומה שאשר על ליבך. נרחיב זאת בסמינר. בקרוב אצלינו.
טוב, אנחנו לא ממש יכולות לקפוץ (לי יש בעיה ברגל וגל עודנה בבסיס), אבל…
בואו כבר!
מגניב פה. באמת.
ובגלל שכל כך מגניב פה – כן, זה בהחלט קצת קשה להפנים שבשלב מסוים נזדכה על הב' ונסע לכל מועצה שישלחו אותנו. וגם בגלל שיש קצינים שגורמים לך לחשוב – למה לא בעצם? (כי יש קצינים שגורמים לך לחשוב – "אני לא רוצה להיות בנאדם כזה
" או בותיקית "עד מתי?!").
התלבט נא בנעימים..
מזדהה.
ויותר מזה – בסמינר
(הו ספויילרים?)
אמוץ יקירי פתחת פה פתח לא מבוטל על חיי הגרעין הלאה, כמובן שזהו משהו שחולף בראשי גם כן.
אני אפתח ואגיד שכל מה שהולך להרשם פה עדיין מתבשל בראשי אך בכל זאת אגיד זאת, אחרי הסמינר האחרון עלו בי המון רגשות של מה המאמץ שכל אחד מאיתנו מוכן לתרום לכח הנקרא גרעין והאמנם ישנו מאמץ או שהגרעין הינו מקור רק להשען עליו כי נח.
איך כל אחד מאיתנו יכול לתת קצת יותר כדי שיצא פה משהו ולא רק לנוח על זרי דפנה כי "יש גרעין"…
ויכול להיות שהתרומה של כל אחד היא שונה אחד שילך לכל פגישה שלאחרים חשוב שהוא יגיע (ראו ערך אמוץ) או אחד שיטלפן ויבדוק כל הזמן מה הולך?!
אחד שיכול להיות יצא אחוז אך יתרום את חלקו בדרך אחרת לגרעין ואחד שרואה בפרק משימה כאחריות קבוצתית שאחרת מה הגרעין בלעדיו?
אני כמו אמוץ מתחבטת בשאלה קצונה? או פרק משימה….וזו אכן שאלה לא פשוטה, ברור לי שאשאר בגרעין עם או בלי הקצונה. אך לאן הגרעין שלנו יגיע אם כל אחד יחשוב רק על עצמו, כמובן שזה חשוב וזו דרך שאני דוגלת בה כמו שאתם כולכם יודעים אך לא סתם בחרנו בגרעין ויש לנו אחריות קבוצתית, ופה תופסת אותי השאלה:/
על כל פנים יש לי המון מה לחשוב עליו ברגילה יקרה זו…
ובאמת שנהנתי בסמינר… הוא נתן לי המון נקודות מחשבה
תודה ואשריכם:)
-סהר-
סהרון היקרה,
אמרת המון ממה שאצלי, גם אם ההתלבטויות קצת שונות
השאלות האלה הן חשובות כל כך
דברים שחייבים להציף תמיד, גם בזמן שלא כולם יחד
חבל לי שהתגובה הזאת נסתרת והגעתי אליה רק מתוך רפרוף, אבל אהבתי.
אשריך ילדה.
ובניגוד למה שאחרים יגידו לפעמים- תמישיכי לחשוב, זה מצויין.
אוהבת