מתחילים בקריאה ביקורתית של עיתון, ממשיכים בקריאה ביקורתית של נרטיב "אשריך"

נתחיל במשהו חיצוני, שאפשר לבקר ולהתעלל בו, ונראה מה אפשר ללמוד מזה על עצמינו.

השבוע, בעקבות גל הפרסומים האחרונים על המצב ברחובות ישראל, מצאתי לנכון להביא לכם זווית אחרת על הדברים. מי שקרא את המאמר ב"עין השביעית" בפוסט הקודם שלי, יכל לחשוב שאולי – אולי – זה באמת מה שקורה כאן. יתכן שאת רוח התקופה האחרונה יצרה לא אחרת מהתקשורת, שבשיא "עונת המלפפונים" זקוקה למשהו מזעזע מספיק כדי שיהיו קונים  לעיתון. וזה נותן הרגשה של "גל".

באורח פלא מופלא – סופש הזה  בהארץ תוכלו לקרוא על תמונת הפשע בישראל מנוקדת מבטם של קרימינולוגים. שיתכן שהם מבינים קצת יותר בנושא הפשיעה בארץ מהגרפיקאים של העיתונים השונים.

"בזמן שבכותרות העיתונים הפשיעה משתוללת, כמה קרימינולוגים מתעקשים שבמציאות אין עלייה ברמת הפשיעה, ואולי אפילו יש ירידה. תמונת הפשיעה בישראל היא לא אחת תוצאה של מצב רוח ציבורי"

למה זה נראה לי חשוב להביא לכם, יקירי, את העניין הזה?

קודם כל, אני אוהב להרגיש צודק. למרות שלפעמים זה מפחיד אותי נורא. אבל מלבד זאת:

אולי כי אין דרך טובה מזאת בכדי להבין כיצד נבנה נרטיב. איך נוצרת אווירה ואיך נוצרת תודעה.

ועולה השאלה: למה? למה זה טוב? למי זה טוב?

האם מישהו התכוון שזה מה יקרה?

שאלות מצוינות לדעתי. רלוונטיות לחיים שלנו כאנשים בוגרים, אינטלגנטים.

נרטיב – סיפר (לינק ויקיפדיה), הוא מושג שמאד רלוונטי לקבוצות. הסיפר שלכם, הוא הסיפור מנקודת מבטכם.

במפגש האחרון הנרטיב שלכם היה :

"אשריך, יש לכל אחד את החופש שלו, וכל אחד חופשי לעשות מה שהוא רוצה" ציטוט בערך – אנא, תדייקו אותי בתגובות.

ואותן שאלות נשאלות:

אם זה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו  (או מרגישים שכך הם הדברים).

אז :

מה זה יוצר? איזה אווירה? איזה תודעה?

האם לכולם זה ברור? האם כולם מדברים באותה "שפה – סיפורית"?

האם זה בכוונה? לאיפה אנחנו רוצים ללכת?

שאלות מעניינות, אני חושב.

מה שהדהים אותי בפגישה האחרונה היא כמה השם שבחרתם לעצמכם מעצב.  איך ההתנהלות הקבוצתית שלכם נעה סביב הפירושים לאותו נרטיב. סביב הבדיקה של המשמעות שלו. זה מרתק. זה בירור אמיתי ונכון וחשוב.

אשמח אם תגיבו.

שתהיה שבת שלום לכולם.